רוב ההרעלות לא נגרמות ממשהו יוצא דופן. ביסקוויט שנפל, חבילת מסטיקים בכיס המעיל, שאריות בפח פתוח – וזה מספיק. כדאי ללמוד את הרשימה הקצרה פעם אחת, וכבר יהיה ברור מה עושים ברגע שמשהו נופל על הרצפה.
להרחיק מהישג יד
- שוקולד וקקאו: ככל שהוא כהה ומר יותר, כך הוא מסוכן יותר – הגרועים ביותר הם שוקולד לאפייה ואבקת קקאו. הוא עלול לגרום להקאות, לחוסר שקט, לדופק מהיר ולרעד.
- קסיליטול, ממתיק שמופיע לפעמים ברכיבים על האריזה כ-E967: נמצא במסטיקים ללא סוכר, בסוכריות, בחלק ממוצרי המאפה ובחלק מסוגי חמאת הבוטנים ובמשחות שיניים. גם כמות קטנה עלולה להוריד לכלב את רמת הסוכר בדם תוך חצי שעה, ובהמשך לפגוע בכבד.
- ענבים וצימוקים: לא ידועה כמות בטוחה – אצל חלק מהכלבים כמה ענבים בלבד מספיקים כדי לפגוע בכליות. כדאי לשים לב אליהם בלחמניות, בעוגות, במוזלי ובתערובות פיצוחים.
- בצל, שום, כרישה ועירית – נאים, מבושלים או כאבקה: הם פוגעים בתאי הדם האדומים. הם מסתתרים ברטבים, בציר, במרקים, בנקניקיות ובשאריות מתובלות, והסימנים עלולים להופיע רק כעבור כמה ימים.
- עצמות מבושלות: עצמות עוף, חזיר ודגים מתפצלות לשבבים חדים, ועלולות לחתוך את הפה או להיתקע בגרון או במעיים. חטיף לעיסה שמיועד לכלבים הוא בחירה בטוחה יותר.
- עוד ברשימה: אלכוהול, קפה ומשקאות אנרגיה, אגוזי מקדמיה, בצק שמרים לא אפוי וחטיפים מלוחים מאוד.
אם הכלב אכל משהו
- מפנים את מה שנשאר ושומרים את העטיפה: הרכיבים והכמות עוזרים לווטרינר.
- מתקשרים מיד לווטרינר או למוקד הרעלות לבעלי חיים, גם אם הכלב נראה בסדר – הרבה הרעלות מראות סימנים רק אחרי שעות או ימים.
- לא גורמים לכלב להקיא ולא נותנים חלב, שמן או תרופות סבתא, אלא אם הווטרינר אמר לעשות זאת.
- רושמים את השעה וכמה בערך נאכל: ההמלצה תלויה בזה ובמשקל הכלב.
מיד לווטרינר אם
- הכלב אכל קסיליטול, ענבים או צימוקים, או שוקולד מריר – בכל כמות.
- יש הקאות, שלשול, חולשה, חוסר יציבות, רעד או פרכוס.
- הנשימה מהירה, החניכיים חיוורות מאוד או צהבהבות, או שהבטן נפוחה וקשה.
- אחרי עצם: נחנק, מרייר, מגרד את הפה בכפה, מנסה להקיא בלי שיוצא כלום, או שיש דם בצואה.
ההגנה הטובה ביותר היא הרגלים: אוכל רחוק מקצה השולחן והשיש, פח עם מכסה, תיקים ומעילים עם ממתקים או מסטיקים תלויים גבוה, וכלל משפחתי אחד – אף אחד לא נותן ״רק ביס״. גם לא אורחים.
ב-PawKit רושמים תסמין וביקור אצל וטרינר בלשונית ״בריאות״: מה הכלב אכל, כמה ומתי. כך השעה המדויקת תהיה זמינה במרפאה, והרשומה תישאר בהיסטוריה של הכלב.



