חתולים הגיעו אלינו ממקומות יבשים, וזה ניכר. בטבע חתול מקבל כמעט את כל המים שלו מהטרף – עכבר הוא בערך שלושה רבעים מים. חתול שחי על מזון יבש צריך להשלים את ההפרש בקערת המים, ורבים פשוט לא טורחים.
כמה זה מספיק?
הנחיה כללית: כ-240 מ״ל (כוס אחת) ביום לחתול במשקל 4.5 ק״ג, כולל המים שבמזון. מזון רטוב מכיל עד 80% מים, כך שחתול שאוכל שקיקים עשוי כמעט לא לגשת לקערה – וזה בסדר. חתול שאוכל רק מזון יבש אמור לשתות הרבה יותר באופן מורגש.
חמישה שינויים שעובדים
- להרחיק את המים מהאוכל, והרבה מארגז החול. חתולים נמנעים באופן אינסטינקטיבי מלשתות ליד הארוחה או ליד השירותים שלהם.
- להשתמש בקערה רחבה ורדודה. קערות עמוקות וצרות לוחצות על השפם, והרבה חתולים יעדיפו ללכת מאשר לסבול את זה.
- להציע יותר מתחנה אחת. מים בשניים-שלושה חדרים הופכים את השתייה למשהו שקורה בדרך אגב.
- לנסות מזרקה. מים זורמים נתפסים כטריים, ויש חתולים שמגיעים לשתות פי שניים.
- להרטיב את האוכל. כף או שתיים של מים שמעורבבות במזון רטוב לא מורגשות כלל. גם מעט מרק ללא מלח מתאים – בלי בצל ובלי שום.
למה לשים לב
התייבשות שקטה בהתחלה: פחות אנרגיה, פחות עניין באוכל, חניכיים שמרגישות דביקות במקום חלקות. עור שמורם בעדינות בעורף אמור לחזור מיד למקומו.
גם ההפך חשוב לא פחות. חתול שפתאום מתחיל לשתות ולהשתמש בארגז החול הרבה יותר מהרגיל מנסה לומר משהו: צמא מוגבר הוא אחד הסימנים הראשונים למחלת כליות, לסוכרת ולפעילות יתר של בלוטת התריס, ובשלושת המקרים הטיפול מצליח הרבה יותר כשמגלים מוקדם.
לכן כדאי לעקוב אחרי המגמה, לא אחרי יום בודד. אם הקערה מתרוקנת החודש מהר יותר מבחודש שעבר, או שצריך לנקות את ארגז החול לעתים קרובות יותר – כדאי לרשום את זה. ואם זה נמשך – להתקשר לווטרינר.



